צילום: אריאל פז
אין לאן לברוח מזה. פשוט חם בכל מקום. ומרחקים עצומים של כלום. מי היה מאמין שיש פה כל כך הרבה כלום. ושקט. כלום ושקט. וחום בלתי נסבל. והכלום הזה קורא לך, ואתה לא יכול להסיר ממנו את העיניים. והוא קורא לך, ואתה יכול רק להמשיך ולהסתכל. אני כבר לא מחפש כלום. לפעמים אני נזכר שאני אמור לחפש משהו, אבל המחשבה עוברת אותי. מפעם לפעם תופסים איזה בריזה, שמזכירה לך שאתה חי שם, מאחורי המשקפת. איזה יופי של משקפת. רואים רחוק רחוק. לפעמים אני חושב שאני יכול להיות פה לנצח. להסתכל על כל הכלום הזה. גבעות של כלום, ושמיים של כלום, ורק בריזה שמדי פעם מזכירה לך משהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה